הרקע: המקום, התקופה, התרבות

"סופר סולל את דרכו לכישלון אומלל אם הוא לא יוצר מראש, תוך שימוש בכל כלי שעומד לרשותו, מקום ותקופה מומחשים בבהירות הרבה ביותר שביכולתו ליצור. כי סיפור לא יגיע רחוק – או למען הדיוק, הקורא שלך לא יגיע רחוק – ללא סביבה שעוצבה בקפדנות." 

רון רוזל 


סיפור לעולם אינו מתרחש בחלל ריק. סיפור מתרחש בסביבה מסוימת: מקום, תקופה, חברה, תרבות. סביבה זו היא הרקע לסיפור. אין גבול לרמת הפירוט שסופר יכול להגיע אליה בתכנון מראש ומחקר לגבי הרקע לסיפור: ההיכרות עם המקום יכולה לכלול שמות מקומות, פרטים גיאוגרפיים, מראות נוף, קולות, ריחות וטעמים, אקולוגיה, בוטניקה, מטאורולוגיה וארכיטקטורה. ההיכרות עם התקופה יכולה לכלול מידע מי חיו אז (או כיום), איך הם חשבו, איך התלבשו, מה אכלו, מה הייתה ההיסטוריה שהם הכירו, ותוך כדי אילו אירועים היסטוריים הם חיו. ההיכרות עם החברה והתרבות יכולה לכלול ידע לגבי מנגנונים חברתיים וכלכליים, מעמדות ויחסים חברתיים, סמלי סטאטוס, שפה וסלנג, איך האנשים בידרו את עצמם, איזו מוסיקה שמעו, אילו ריקודים רקדו.

כדי לרקום את הסיפור אל תוך סביבת רקע מסוימת, עלינו להכיר מצוין את הרקע שבתוכו מתרחש הסיפור. הרבה מהמחקר שאנו מבצעים לקראת הכתיבה קשור ללמידת הרקע. רמת ההיכרות שלנו עם הרקע צריכה להיות הרבה מעבר למידע שנדרש לצורך הכתיבה. היכרות מעמיקה כזאת היא הדרך היחידה להעניק לכתיבת הרקע והסביבה מימד של עומק.

את הרקע לפרטיו עלינו לחקור עוד לפני שאנו ניגשים לכתיבה. כאשר אנחנו מכירים לעומק את הרקע לסיפור שלנו, דבר מופלא קורה לכתיבה שלנו: היא מקבלת גוון של סמכות שמבדיל בינה לבין כל סיפור אחר. ההבדל ניכר בעושר הפרטים, בהשפעה של הרקע על השתלשלות העלילה ובטון של המספר – והקורא חש בו מיד. הוא קורא את הסיפור ואומר לעצמו: 'הסופר הזה יודע'.

רמת היכרות כזאת עם הרקע מעניקה לסיפור תחושה של אותנטיות. האותנטיות לא נובעת רק מדיוק ואמיתיות הפרטים (שכן הסיפור יכול להתרחש ברקע מומצא לחלוטין) אלא מהלכידות הפנימית של עולם הסיפור, מעושר פרטיו ומהחוקיות העקבית שלו. עושר בפרטים אינו מתבטא בכמות. להפך, עודף פרטים פוגע בתחושת האמינות (כמו גם בעניין הכללי של הקורא). עושר מתבטא באיכות – בבחירה מדויקת בפרטים בודדים שיהיו ייחודיים ומרעננים ובו זמנית יחיו את עולם הסיפור.

כך, סיפור טוב מתרחש תמיד ברקע מסוים, ויכול להתרחש אך ורק במסגרת אותו הרקע. הרקע הופך את הסיפור לספציפי, מיוחד, חד-פעמי ועשיר בפרטים. סופרים מתחילים נוטים לפעמים להציב סיפור בתוך רקע עמום, כדי להימנע מהמגבלות שרקע מסוים כופה על הסיפור. הם אולי חוסכים בכך מאמץ, אבל מכשילים את הסיפור שלהם: ללא המגבלות האלה, ללא הסביבה המסוימת, הסיפור נותר כאוסף של הכללות שצפות בחלל ובזמן. לקורא אין רקע חי שמושך אותו אל החלום הבדיוני, והוא ממשיך לקרוא את הסיפור מנקודת מבט חיצונית, קוגניטיבית ומודעת, שמונעת ממנו להגשים את אחת ממטרותיו בקריאה.

יש יתרון נוסף בהיכרות מעמיקה עם הרקע: היא מסייעת לנו להימנע משימוש בקלישאות, שהן אחד האויבים הקשים של כתיבה טובה. סופר שמכיר לעומק את הרקע לסיפור שלו יפנה אל הידע הזה כשעליו להמציא פרט סיפורי חדש. הוא יבחר פרט מקורי ורענן מתוך אוצר הידע שלו. לעומתו, סופר שאינו מכיר לעומק את הרקע לסיפור יפנה בלית ברירה ליצירות אחרות בעלות רקע דומה: ספרים וסרטי קולנוע וטלוויזיה, וידלה משם פרטים, מאורעות, דמויות וקטעי דיאלוג מוכרים, משומשים ונדושים – קלישאות.

מבחינה זאת, יש יתרון להציב את הסיפור בתוך סביבה מגודרת היטב. ממבט ראשון זה עלול להיראות שסביבה כזאת מגבילה את אפשרויות העלילה שלנו ולכן את הסיפור כולו, אבל למעשה ההפך הוא הנכון: סביבה מגודרת היא סביבה אותה אנחנו יכולים להכיר היכרות מעמיקה, והיכרות כזאת תעשיר מאוד את הסיפור שלנו. הרקע אמנם מגביל את הסיפור, אבל בכך הוא גם מעצב אותו.

האמינות המתמשכת של הרקע ושל הסיפור כולו גורמת לקורא להוריד הגנות, לתת אמון בספר ולהניח לעצמו להיסחף אל תוך החלום הבדיוני. אבל ברגע שהוא נתקל בטעות, אפילו קטנה: בפרט שגוי, באנכרוניזם, בבלבול בתאריכים, מיד הקורא מאבד את האמון וההגנות שלו חוזרות ועולות.

למרבה הצער, באותה המידה שרקע אמין מושך את הקורא לחלום את החלום הבדיוני, פגם באמינות של הרקע יקרע את הקורא בבת אחת החוצה מהחלום. טעויות כאלה, גם אם קטנות ולא חשובות, הן קטלניות לחוויית הקורא, שכן הן מנפצות את האמון שהקורא נותן בסופר תוך כדי תהליך הקריאה – שהוא אכן שולט בפרטי המאורעות עליהם הוא מספר ומתאר אותם באמינות.

לכן, חשוב מאוד להקפיד בדקדקנות שכל הפרטים נכונים או לפחות אפשריים. כל טעות תתגלה במוקדם או במאוחר ע"י קוראים ידענים. הכלי הראשון שמסייע לנו להימנע מטעות הוא מחקר מעמיק אודות הרקע, משולב בבדיקה קפדנית של העובדות.

במחקר מעמיק לקראת הכתיבה טמון גם סיכון – הסיכון להתאהב ברקע ולייחס לו חשיבות יתר. ידע מקיף עלול לפתות אותנו לכפות על הסיפור פרטים ותיאורי רקע שאינם נדרשים ליצירת אווירה ועניין ולהבנת המשך הסיפור, ושיפגעו בחוויית הקורא. אנחנו צריכים להיזהר שלא לכלול בסיפור פרטים היסטוריים 'רק כי זה מעניין' או תיאור 'רק כי הוא יפה'. הכלל חייב להיות ברור: מה שלא נכנס מעצמו, אינסטינקטיבית במהלך הכתיבה ותורם לקדם את העלילה או לאפיין את הדמויות – כנראה לא צריך להיות שם. כפי שכתב פעם סופר המדע הבדיוני לארי ניבן, "החלק הכיפי היה לתכנן את עולם הטבעת. החלק הקשה היה לתאר אותו בלי לאבד את הקורא." עלינו גם לזכור שרקע עשיר לעולם לא יכול להחליף סיפור טוב. דוגמה לכך ניתן למצוא בעולם הפנטזיה שיצר ג'. ר. ר. טולקין. זוהי אחת מסביבות הרקע המפורטות, המורכבות והאהובות ביותר שתוכננו ונכתבו אי פעם, והיא כוללת אינספור פרטי גיאוגרפיה, היסטוריה, גיניאולוגיה, מיתולוגיה, שפה ועוד. טולקין כתב שני סוגי ספרים: ספרים עלילתיים טהורים, שהבולטים ביניהם הם 'ההוביט' ו'שר הטבעות', וספרי רקע שהעלילה בהם משנית לתיאור הסביבה וההיסטוריה, כדוגמת 'הסילמריליון'. מבין ספריו, אין ספק שהספרים הנקראים והמצליחים ביותר הם ספרי העלילה.
Comments