שלב 1 -- המשבר

כל אירועי העלילה שהובילו לקראת העימות הסופי – הסתיימו. כל הדמויות הוצבו במקומן. החול אוזל בשעון החול. המצב הפך להיות עדין כל כך, עד שברור שמישהו יעשה משהו כדי למוטט את בניין הקלפים.

מתח כזה מחייב סיום שיכלול התנגשות כוחות. לא ניתן לסיים רומן כזה בפשרה, בגישור או בניצחון ללא קרב (התגבורת הגיעה!). סיפור כזה צריך להסתיים במאבק 'לחיים או למוות' מנקודת המבט של הקונפליקט המרכזי בסיפור. זו הייתה ההבטחה הבלתי מפורשת בפתיחה וזה המתח שנבנה במהלך הסיפור. כעת הגיע הזמן לפרוע את החוב.

בנקודה זו בעלילה, התוצאה נראית כמעט בלתי נמנעת, ובדרך כלל לרעת הגיבור. אבל המצב דרסטי עד כדי כך שהגיבור לא יכול לבחור שלא לפעול. והוא פועל. ונכשל. והכישלון הזה הוא הגרוע ביותר שידע מאז תחילת אירועי העלילה.

זהו רגע המשבר. הרגע האחרון לפני שיא העלילה. הרגע בו הגיבור ניצב פנים מול פנים מול האתגר הגדול ביותר שידע, או מול הגדול בפחדיו.

לדוגמה, ב'ספר הדקדוק הפנימי' מאת דויד גרוסמן. לקראת סיום האפיזודה האחרונה בספר, אהרון הפסיד כמעט בכל המערכות: גדעון, חברו הטוב ביותר נטש אותו ובגד בו. הוא הפסיד את יעלי, הילדה עליה התחרו. תפיסות העולם הקודרות של הוריו, נגדן הוא מנסה להיאבק, הוכיחו את עצמן כנכונות. אהרון מנסה את הנשק האחרון והחזק ביותר שברשותו: הוא מפעיל את כל הסימנים שכילדים הוא וגדעון קבעו להם, קריאות הצלה שמובנן: 'עזוב הכל ובוא'. הוא מנסה את הסימנים בזה אחר זה, אבל גדעון לא מגיב, ואולי לא הבחין בהם כלל. זהו רגע המשבר של אהרון. בעיניו, הוא נותר לבד במערכה. אין אף אדם נוסף שמחזיק עדיין באידיאלים של הילדות שהוא מחזיק בהם, שמרגיש את העקרונות האסתטיים שהנשמה הרגישה שלו מרגישה בהם.

ב'חמדת' מאת טוני מוריסון, רגע המשבר בעלילת העבר בחייה של סת' איננו מוצג בסוף הספר, אלא נגלה באופן הדרגתי. הסיפור שנחשף הוא כזה: סת' הייתה שפחה, ועברה התעללות פיזית ונפשית קשה מידי הבעלים הלבנים שלה במקום בו עבדה. היא נאלצה לברוח מהם כשהיא בהריון מתקדם, וילדה בת רביעית תוך כדי הבריחה. היא מגיעה למקום המבטחים היחיד הידוע לה: הבית של חמותה שנמצא במדינות הצפון, שם לא חלים חוקי העבדות. היא חוברת שם לשלושת ילדיה הגדולים. אבל הבעלים שלה מוצאים אותה שם, ומגיעים לשם במטרה לשעבד אותה מחדש.

מנקודת המבט המפוחדת והמצולקת של סת', לא רק היא נמצאת בסכנת שעבוד אלא גם ארבעת ילדיה. היא מנסחת זאת כך: "כל אדם לבן יכול לקחת את כולך בכל אמתלה שתעלה בראשו. לא רק להעביד או להרוג אותך, או להטיל בך מום, אלא ללכלך אותך. ללכלך אותך בצורה גרועה כל כך שאינך יכול יותר לאהוב את עצמך. ולמרות שהיא ואחרים עברו את זה והתגברו, היא לא יכלה לתת לזה לקרות לילדים שלה. הדברים הטובים ביותר בה היו הילדים. הלבנים יכלו ללכלך אותה, זה נכון, אבל לא את הדברים הטובים ביותר בה. הדברים היפים, הקסומים, הטובים ביותר בה – החלק בה שעוד היה נקי." (תרגום חופשי) זוהי נקודת השפל הגרועה ביותר של סת' – היא ניצבת חסרת אונים מול האנשים שהתעללו בה, ומבינה שהם יוכלו להתעלל באותו אופן גם בילדיה.

יש שמכנים את סצנת המשבר של הסיפור 'הסצנה ההכרחית' (the obligatory scene), משום שזו סצנה שאופק הציפייה של הקורא מתכוונן אליה במהלך הקריאה כולה: הרגע שבו הגיבור יתעמת עם הכוח החזק ביותר שמתנגד לו. באופן מודע או לא מודע, ברור לקורא מתחילת הסיפור שהכוחות האלה יגיעו למאבק חזיתי. לא ניתן לסיים את הסיפור בלי שהעימות הזה יתרחש, אחרת נגרום אכזבה לקורא ולא נקיים את החוזה הבלתי כתוב אתו.

הסצנה הזאת הכרחית משום שבמידה מסוימת, כל מאורעות הסיפור כוונו לקראתה וגרמו להתרחשותה. היא עמוד התווך של העלילה, המוקד הבלתי מעורער של התפתחות הדמויות, של התפתחות העלילה ושל נושא הסיפור והעיקרון המנחה שלו. לכן, כישלון של הסצנה הזאת משמעה כישלון של כל הסיפור – העיקרון המנחה לא יוכח, העלילה והדמויות לא יגיעו לכדי השלמה, והקורא יצא לא מסופק.


השלבים הבאים בתבנית הקלאסיתלסיום שמבוסס על שיא עלילתי:
Comments