נושא

"ציפור איננה שרה משום שיש לה תשובה. 
היא שרה משום שיש לה שיר."

משוררת וסופרת אפרו-אמריקנית, 1928-

אריסטו טוען כי על מנת שתוכל להחזיק בערכים אסתטיים, יצירה ספרותית צריכה להיות יחידה שלמה בעלת אחדות פנימית. מה הופך יצירה ספרותית לכזו? העיסוק בנושא מאחד.

הנושא הוא הציר סביבו נבנית היצירה הספרותית. כל מרכיבי הסיפור מתכוונים אליו ובונים אותו. הוא אמנם איננו מוצג ביצירה באופן ישיר, אבל הוא ניתן להבנה מוך כל מרכיבי היצירה. אחת המטלות של הקורא היא לבודד את הנושא, לחשוף אותו ולהבינו תוך כדי קריאה.

סוגיית הנושא היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בתחום הסיפורת. תיאורטיקנים שונים מגדירים אותו באופן שונה וקוראים לו בשמות שונים: נושא, משמעות, מסר, היפותזה, שאלת הסיפור, תמה, רעיון, וכד'.

הנושא הוא אוסף היבטי הקיום האנושי שנבחנים או נחקרים במהלך הסיפור. ביצירה עיונית, אחדות היצירה נובעת משאלה שנחקרת, כלומר, מנושא שאותו החיבור חוקר ולכן סובב סביבו. לעומתה, ביצירה ספרותית, נושא הסיפור מגולם (מבחינת העלילה והדמויות) בניגוד שבין מטרת הגיבור למטרת היריב, ושאלת הסיפור מגולמת בשאלה: מי מהם ישיג את מטרתו? זוהי השאלה שעומדת מאחורי הסיפור – לא שאלת העלילה כפשוטה, אלא שאלה רעיונית יותר שהעלילה מסמלת. לדוגמה:

ב'חלף עם הרוח' מאת מרגרט מיטשל הנושא הוא היסטורי-חברתי – מהו המחיר ששילמו תושבי מדינות הדרום כתוצאה ממלחמת האזרחים. הנושא מגולם בסיפורה של סקרלט או'הרה, שנאבקת במציאות החיים הקשה בתקופת המלחמה ובשנות השיקום שאחריה. המאבק והחוסן האישי שהוא דורש עומדים בדרכה למצוא אהבה ולהקים משפחה מאושרת.

ב'ספר הדקדוק הפנימי' מאת דויד גרוסמן הנושא הוא חוסר היכולת של נפשות עדינות לשרוד מול פני המציאות האכזרית בחברה הישראלית המתהווה. הנושא מגולם בסיפורו של אהרון קליינפלד, נער בעל נפש רגישה שמסרב להתבגר ומתעקש להמשיך להאמין בערכי הילדות הנאצלים והתמימים. מולו ניצבים הוריו, המנסים על פי הבנתם ויכולותיהם לסייע לו להתבגר ולהכין אותו לחיי הבגרות הקשים שלדעתם מחכים לו.

ב'מלכוד 22' מאת ג'וזף הלר הנושא הוא חברתי-פוליטי – איך החייל הבודד משתעבד נגד טובתו לקחת חלק באבסורד שבמלחמה. הנושא מגולם בסיפורו של יוסריאן, חייל שנאבק במנגנון הצבאי הבירוקרטי במאמץ להיחלץ מחובותיו הצבאיות.

ב'אשה בורחת מבשורה' מאת דויד גרוסמן הנושא הוא תהייה לגבי מקורות ההידרדרות המוסרית של החברה הישראלית. הנושא מגולם בסיפורה של אורה, אם לחייל לקראת שחרור, שעוזבת את ביתה, יוצאת אל הטבע ומתנתקת מהעולם מתוך תקווה שזה ימנע מבשורות איוב להתדפק על דלתה – בשורות שבנה נהרג במהלך שירותו הצבאי, ובשורות על 'מותו הרוחני' כתוצאה מהמעשים שהוא עושה שם.

ב'אם יש גן עדן' מאת רון לשם הנושא הוא איך מתמודדת מדינת ישראל עם המלחמה כאשר גם החיילים וגם ההנהגה שפוקדת עליהם להילחם כבר אינם יודעים למען איזו מטרה הם נלחמים. הנושא מגולם בסיפורו של לירז, מפקד בבופור במהלך התקופה שלפני הנסיגה מלבנון, שמגיע לתפקיד תאב קרב, ומתעמת מול חוסר התכלית של השהייה בהר ומול הבלבול וחוסר העקביות של הפיקוד שמעליו.

ב'רומן רוסי' מאת מאיר שלו הנושא הוא האופן בו המציאות והאגדה בסיפורי החלוצים בארץ ישראל עיצבו את הדורות שאחריהם. הנושא מגולם בסיפוריהן של דמויות בנות שלושה דורות שהתיישבו והתבגרו במושב בעמק יזרעאל, החל מדור חלוצי העלייה השנייה.

ב'כמעיין המתגבר' מאת אין ראנד הנושא הוא אינדיבידואליזם נגד קולקטיביזם בנפש האדם, ומהי השפעתם על יכולת האדם להיות מאושר. הנושא מגולם במאבק להצלחה מקצועית ואישית של שני עמיתים לספסל הלימודים בבית ספר לארכיטקטורה, הווארד רוארק האינדיבידואליסט המרדן, שמסולק מבית הספר לפני סיום לימודיו, ופיטר קיטינג הקונפורמיסט, שבוגר בהצלחה וזוכה למשרה נחשקת בתחום.

ככל הנראה, אף אחד מהנושאים לעיל איננו הנושא היחיד שהיצירה עוסקת בו. ניתן בודאי למצוא נושאים נוספים בכל אחת מהיצירות האלה. אם יש לסיפור כמה נושאים, כולם צריכים לענות על אותו הקריטריון: לאחד את כל מרכיבי הסיפור מבחינה רעיונית. כלומר, כולם צריכים להתקיים במקביל ולהעניק ממד משמעות משלהם לאותם מרכיבי סיפור.

בנוסף, כל הנושאים לעיל משתייכים לסוג אחד: נושאים חובקי-עולם. כל אחד מהם מבטא שאלה כללית או אוניברסאלית שהסופר מבקש לחקור, ולעתים אף מציע לה מענה. סיפור שנושאו חובק-עולם הוא מטאפורה לחיים, והוא מכריז באוזני קוראיו: החיים הם כאלה! סיפור כזה יכול גם להיות סיפור סימבולי או אלגורי – לעסוק בהתרחשות מקומית או פרטית שמסמלת התרחשות אחרת, כללית יותר, ממנה ניתן לגזור מסקנות רחבות יותר על העולם, שהוא נושא הסיפור האמיתי.

ישנו סוג נוסף של נושאים שיצירות ספרות עוסקות בהם: נושאים פרטיים. אלו דנים בשאלה מה התוצאה כשמציבים דמות ספציפית במאבק ספציפי (וכפי שנראה בהמשך, תמיד יהיה מדובר בדמות הראשית ובמאבק המרכזי של הסיפור). סיפור שחוקר נושא פרטי הוא סיפור ריאליסטי. הוא מתיימר לספר סיפור רק לצורך הסיפור, בלי לעסוק בשאלה אם יש בו משמעות רחבה יותר. הוא עוסק בחשיפת האמת שמאחורי מקרה פרטי אחד, ומתעלם מהאמת הגדולה שמסתתרת (אולי) מתחת לפני השטח.

כמובן שספרות לא יכולה להשיג ריאליזם מוחלט. בכל סיפור יש גם משמעות רחבה יותר, כי כל סיפור הוא מקרה פרטי שמייצג טווח של מקרים דומים. אבל הריאליזם מצמצם את חשיבות המשמעות הרחבה ומתמקד בסיפור הפרטי ובניסיון להציג את החיים כפי שהם. לפעמים עומדת מאחוריו אמונה שהמשמעות הרחבה היא אשליה, ושבעצם יש רק אוסף של סיפורים פרטיים, של אמיתות-חיים מקומיות. ככזה, נושא הסיפור הריאליסטי הוא המציאות הקונקרטית אותה הוא מנסה לחקות.

בבואנו לבחור נושא לסיפור שלנו, עלינו לזכור שהוא חייב להיות שאלה שמרתקת ומטרידה אותנו. אם השאלה לא תבער בעמקי נשמתנו, סביר להניח שהכתיבה שלנו תחסר את הלהט שנדרש כדי להדביק את הקוראים בסקרנות ובהתלהבות לגבי הנושא. בנוסף, עלינו לזכור שכתיבה של רומן או נובלה היא תהליך ארוך שעשוי להימשך שנים. אם שאלת הסיפור לא תמשיך לעניין אותנו למשך פרק זמן ארוך כזה, ככל הנראה לא יעלה בידנו לגייס את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להשלים את מלאכת הכתיבה.

הנושא, אם כן, מעניק ליצירה אחדות פנימית. כאשר נושא היצירה מוגדר, ברור לקורא מה שייך לסיפור, ומה לא. אבל האם סופר יכול לכתוב אודות נושא בלי ללנקוט כלפיו בעמדה ערכית? והאם די בנושא כדי לתת לקורא תחושה של חוקיות ותבנית, או שנדרש לצורך כך מרכיב נוסף? על כך בפרק הבא.
Comments