פרק 08 - אפיון הדמויות

"דמות 'חיה' איננה בהכרח נאמנה למציאות.
זוהי דמות שאנחנו יכולים לראות ולשמוע,
בין אם היא נאמנה או לא לטבע האנושי כפי שאנחנו מכירים אותו."
 

משורר, מחזאי ומבקר ספרות בריטי-אמריקני, 1888-1965


כדי שיתעורר בקורא רגש כלפי הדמויות בסיפור, הוא צריך לחוש שהדמות שניצבת מולו היא אדם לכל דבר ועניין, בעל רצונות, רגשות, אישיות ואופי. מובן מאליו שהדמויות שאנחנו מציבים מולו אינן כאלה. לדמויות בסיפור אין אופי – יש להן אפיון: אוסף תכונות חיצוניות ופנימיות שהסופר מייחס להן. כיצד נאפיין את הדמויות כך שהקורא יאמין שהם אנשים בעלי עולם פנימי משלהם?

מה הופך דמות לאמינה?

דמות אמינה איננה חיקוי של דמות אמיתית, אלא דמות שהקורא חש כאילו היא אמיתית. דמות שמרגישה אמיתית בחלום הבדיוני שהוא חולם תוך כדי הקריאה.

החלום הבדיוני תלוי באשליה שהסיפור אמין ועקבי בתוך החוקיות הפנימית שלו, כלומר, שהוא עולם סגור בפני עצמו. ברגע שהאמינות הזו נסדקת, היא גורמת לחלום הבדיוני להתפוגג, ומכאן חשיבותה. אם הקורא ייתקל בצרימה, במעשה או אמירה שאינם מתאימים לאופייה של דמות, האמון שלו בסיפור ייפגע, ואתו יכולתו להמשיך לחלום את החלום הבדיוני.

ישנם שני אמצעים שיוצרים תחושת אמינות כזאת. האחד הוא עקביות, והשני הוא בהירות.

עיקרון הבהירות קובע שבכל רגע בסיפור, הקורא צריך להבין מה מניע את מעשיה של הדמות. כלומר, צריך להיות לו ברור מה המטרה שהדמות בחרה לעצמה, ואיך הפעולות של הדמות מקדמות אותה לקראת המטרה הזאת (לפחות בעיני עצמה). הבהירות הזאת מייצרת אשליה של סיבה-תוצאה, של דמות בעלת מניעים ועולם פנימי עמוק.

בהקשר זה, יש להבדיל בין דפוסי פעולה שלקורא קל להבין ולקבל כי הוא מזדהה מראש עם מניעיהן (לדוגמה, אימא שמסתכנת כדי להציל את תינוקה, בלש שמנסה לפענח פשע, בחורה שלא מגיעה לחתונת אחותה, שגנבה לה את הארוס), לבין דפוסי פעולה שלקורא קשה להבין או לקבל (שסותרים את תפיסת עולמנו, שסותרים סטריאוטיפים, שאינם נפוצים, וכד'). דפוסי פעולה שנובעים ממניעים מוכרים דורשים הסבר תמציתי אם בכלל, בעוד שדפוסי פעולה בלתי צפויים דורשים רקע והסברים ברורים לגבי מניעיהם. במקרים כאלה, יש צורך לספק לקורא הסבר (או רציונליזציה) מה גרם לדפוס ההתנהגות הזה להתפתח: מה הרקע שלו, או מה המניעים שגורמים לו.


עיקרון העקביות קובע שדמות צריכה להמשיך לפעול לפי אותם דפוסי פעילות חוזרים, אלא אם כן הומחש לקורא שדפוסי ההתנהגות האלה השתנו. העקביות הזאת מייצרת לקורא תחושה של היכרות עם הדמות, ואשליה שלדמות הזה אכן יש אופי מגובש שהיא פועלת לפיו.

כדי שדמות תהיה עקבית, עלינו לאפיין אותה מראש, ולדאוג שדפוסי ההתנהגות שלה יתאימו לאפיון. מתוך כך, הדפוסים יחזרו על עצמם והדמות תיתפס כאמינה. האפיון כולל מגוון מרכיבים, החל ממאפיינים חיצונים, דרך דפוסי התנהגות וכלה בהיבטים פסיכולוגיים ורוחניים. 


בפרק זה נעסוק באפיון הזה על כל מרכיביו: