קווי עלילה שמתמקדים בשתי דמויות מרכזיות



עלילה קלאסית עוסקת בגיבור שמנסה להשיג מטרה תוך שהוא מתמודד עם כוחות מעכבים, והכוחות האלה מגולמים, לעתים קרובות, ביריב שפעולותיו מרחיקות את הגיבור ממטרתו. אין בכך כדי לומר שמרבית העלילות מתמקדות בשתי דמויות מרכזיות. למעשה, עלילות רבות מתמקדות רק בדמות הגיבור. למשל, במרכז סיפור ההתבגרות, נמצאת רק דמות אחת – דמות המתבגר. הכוחות והדמויות שמעכבים את התבגרותו חשובים לעלילה, אבל אינם מוקד העניין בסיפור.

בסיפורים אחרים יש שתי דמויות מרכזיות, והסיפור מתעניין בשתיהן באותה המידה. סיפור אהבה, למשל, מתעניין בדרך כלל במידה דומה בשני האוהבים. כך גם סיפור חברות, סיפור יריבות וסיפור מאבק – בכולם זוכות שתי דמויות למיקוד עלילתי דומה.

סיפורים שמתמקדים בשתי דמויות מרכזיות, מורכבים בעצם משלוש עלילות השזורות יחד לצמה אחת: עלילת דמות א', עלילת דמות ב' ועלילת מערכת היחסים בין הדמויות. לדוגמה, סיפור העם הצרפתי 'היפה והחיה', המספר על אהבה בין נערה צעירה ויפה לבין נסיך שהפך לחיה מפלצתית מכוח כישוף. הסיפור המרכזי מורכב משלוש עלילות: הראשונה, עלילת האהבה הנרקמת בין הנערה לחיה. שאלת העלילה: האם היפה והחיה יצליחו לממש את אהבתם? השנייה, עלילת הנערה, שמתחילה בהקרבה למען אביה ובמחיר האישי שהיא משלמת תמורתה ומסתיימת בגמול שהיא מקבלת עבור הנאמנות והחמלה שהפגינה. השלישית, עלילת הנסיך ומאבקו בכישוף שהוטל עליו, מאבק שמסתיים בהצלחה בזכות האופי האנושי שלו, שגובר על העיוות החיצוני.

כך, באמצעות שזירה של שלושה סיפורים, נוצרת יצירה ספרותית. ניתן היה ליצור סיפור אהבה אחר לגמרי אם היינו משלבים את אותו קו העלילה המרכזי (האם האהבה תתממש?) עם קו עלילה אחר עבור כל אחד משני האוהבים: של דבקות באהבתם אל מול אילוצים וסכנות חברתיות. משלושה קווי עלילה כאלה היינו יכולים להרכיב סיפור אהבה אסורה, כמו סיפורם של רומיאו ויוליה.

עלילת האהבה 


עלילת האהבה היא עלילה חשובה מאין כמוה, משום שהיא נכללת, לפחות כעלילת משנה, ביצירות ספרות רבות. המבנה שלה פשוט: זוג נפגש ומתאהב, אבל יש מכשולים בדרכם לאהבה. הם מתגברים על המכשולים וזוכים באהבה או שהאהבה נמנעת מהם. שאלת הסיפור היא תמיד: 'האם הם יוכלו להיות יחד?' או לחלופין, 'האם יש סיכוי שהם יוכלו להישאר יחד', והיא נגזרת מכך שמשהו מוֹנֵע מהאהבה להתממש או מנסה לפרק אותה. העיקרון שעומד מאחורי הסיפור: אהבה שלא עמדה בניסיון איננה אהבת אמת.

עלילת אהבה היא עלילת אופי, כי היא מתבססת על הכימיה בין הדמויות – האמינות של משיכתם ההדדית ולעתים גם על היכולת של הקורא להתאהב לפחות באחד מהם. לכן, בכתיבת עלילה כזאת צריך להימנע מהכללות שמאלצות את הקורא למלא את החסר בקלישאות פרי האינסטינקט האסוציאטיבי שלו ולייצר שתי דמויות מורכבות, מרגישת, חיות וחד-פעמיות, שיש להן חן משל עצמן ושנושאות חן זו בעיני זו.

זוהי, בדרך כלל, עלילה של שתי דמויות: שני הנאהבים חשובים ומרכזיים באותה המידה. לכן, גם היא מורכבת משלושה קווי עלילה השזורים זה בזה, אבל בניגוד לעלילת היריבות, כאן מסתיימים כל שלושת קווי העלילה באותו אופן, כי המטרות של שני הגיבורים הן, למעשה, מטרה אחת. כל שלושת קווי העלילה מסתיימים במימוש האהבה או באי-מימושה.

מעניין לראות איך שלבי תבנית העלילה להלן (שמבוססת על מבנה העלילה הרומנטית שפיתחה דברה הייל), מתאימים בדיוק לשלבי תבנית עלילת המסע. אולי יש בכך חיזוק לדעתו של ג'וזף קמפבל שבבסיסם, כל הסיפורים נשענים על אותה תבנית עלילה:

1. העולם הרגיל: היכרות קצרה עם חייהם של הגיבור והגיבורה לפני הפגישה (או האיחוד מחדש). מוצג מה שחסר בחייהם או הבעיה של כל אחד מהם.

2. הקריאה להרפתקה: אירוע מערער את עולמם של הגיבורים ויוצר תגובה שרשרת שמביאה אותם להיפגש. הם נמשכים זה לזו, גם אם אינם מודים בכך עדיין.

3. סירוב לקריאה: הגיבורים חשים בשינוי המתקרב לחייהם המוכרים ונאבקים בשינוי. זה יכול להיות בגלל שאין הם מוצאים חן זו בעיני זה או להפך, למרות המשיכה ההדדית. לעתים, מזהירות דמויות אחרות את אחד הגיבורים מפני הקשר.

4. ההחלטה לצאת למסע: דמות חיצונית, מאורע כלשהו או קוד התנהגות גורמים לאחד הגיבורים לקחת צעד קדימה לקראת האחר. דמות זו יכולה להיות חבר של אחד הנאהבים, ילד שלהם וכד'. לאחד מבני הזוג או לשניהם נוצרת הזדמנות להשיג מטרה חיצונית כלשהי שחשובה להם (למרות שעמוק בפנים, הצורך האמיתי שלהם הוא באהבה).

5. חציית הסף: הגיבורים מתגברים על ההתנגדות הראשונית ויוצאים לפעילות משותפת.

6. מבחנים, בני ברית ואויבים: זה יכול להיות קטע ארוך בו עומדים הגיבורים במבחנים ומול יריבים שונים, בד"כ נסיבות או בעיות אישיות שמפריעות לקשר להתפתח. תוך כדי זה, הם נתקלים בתכונות אופי ומעלות שהם מוצאים זה בזה ושהופכות את המשיכה הראשונית לאהבה.

7. בלב המאפליה: באופן הדרגתי, פועלים הגיבורים יותר ויותר מתוך מניע שונה, גם אם אינם מכירים בכך עדיין. האהבה מתחילה להיות המניע העיקרי שלהם והם מתקרבים לרגע בו לא תהיה להם ברירה, אלא להודות בכך.

8. המבחן: מאורע, שדרכו נענית בדרך כלל השאלה הראשית שהוצגה בפתיחה. למשל: האם הגיבורה תינשא לארוס שהיא לא אוהבת או לגיבור שרק עכשיו הכירה והתאהבה בו? כאן קורה מאורע שגורם לה להחליט. הגיבורים מחליטים לממש את אהבתם, גם אם אינם עושים זאת עדיין באופן מלא. הם עשויים להתנשק או לממש את אהבתם בכל אופן אחר. זוהי נקודת האל-חזור.

9. הגמול: הגיבורים משלמים מחיר על אהבתם, גם אם זה על ההחלטה בלבד. המאבק החיצוני מוכרע, בדרך כלל לרעת האוהבים.

10. הדרך חזרה: הגיבורים נאלצים להתמודד עם ההשלכות של המבחן הראשי, הן הטובות והן הרעות. הבעיה הראשית נותרת בלתי פתורה – האופן בו הוכרע המאבק החיצוני, לטוב או לרע, עומד בדרכם להתאחד.

11. העימות האחרון: הגיבורים ניצבים מול האסון. לאחר רגע שקט של מחשבה והחלטה, הם מחליטים לוותר על הדבר שרצו הכי הרבה לפני שהכירו, כדי לאפשר את האהבה. הם מחליטים לסכן הכל, נלחמים בשדים שלהם ומגיחים משדה הקרב אנשים חדשים ושונים – וביחד.

12. החזרה הביתה: הקתרזיס מראה את חייהם החדשים של הגיבור והגיבורה, האושר ועושר בו זכו בזכות ניצחונם במאבק על הקשר. לעתים קרובות, משליכים החיים החדשים והאושר החדש שלהם על חייהם של כל הסובבים אותם ולעתים אף על הקהילה כולה.



קל לזהות את המבנה הזה ביצירות ספרות שמספרות קו עלילה רומנטי: 'גאווה ודעה קדומה' מאת ג'יין אוסטין (סיפור האהבה בין אליזבת' ודארסי), 'יונה ונער' מאת מאיר שלו (סיפור האהבה בין היונאי ונערתו), 'ארבעה בתים וגעגוע' מאת אשכול נבו (סיפור האהבה בין עמיר ונועה) ורבים אחרים.

תבנית עלילה דומה במקצת, היא תבנית עלילת האהבה האסורה, אך היא משתמשת במבנה עלילה הפוך: הגיבורים מוצגים, נפגשים ומתחילים תהליך שבסופו הם מאוהבים ומממשים את אהבתם דווקא בשלב מוקדם של הסיפור, אבל אהבתם סותרת את המוסכמות החברתיות והם חוצים קווים אדומים חברתיים (בגידה, אי התאמה דתית או מעמדית וכד'). כוח חברתי יוצא נגד אהבתם והם נאלצים להתמודד נגדו ולראות את הקשר ביניהם במבט מפוקח. הקשר בין האוהבים מגיע לכדי הכרעה וכל הנושאים המוסריים והחברתיים נפתרים. בדרך כלל, הקשר ביניהם מפורק בגלל פרידה מרצון, פרידה כפויה או מוות.

תבנית עלילה זו נפוצה מאוד בספרות. ניתן למצוא אותה, בין השאר, ברומן '1984' מאת ג'ורג' אורוול, 'חצוצרה בואדי' מאת סמי מיכאל, 'מות הנזיר' מאת אלון חילו ובסיפור 'דיסניאל' מאת יהודית קציר.



עד כאן אודות העלילה, לפחות בשלב זה. כי כדי להבין הלאה כיצד לבנות עלילה, עלינו להבין קודם כל את המרכיב הסיפורי המשלים לו: הדמויות. בהמשך נדון במרכיבים סיפוריים מרכזיים נוספים: הנושא והעיקרון המנחה, ואחר כך נחזור לדון באופן בו מפתחים רעיון לסיפור, ובאופן בו בנויה העלילה.




עריכה לשונית בידי נ. ב. נשים בדפוס
Comments