3. תבנית וחוקיות

"בשביל מה קיימת הספרות, 
אם לא כדי להפוך אותנו לטובים יותר."

סופרת אפרו-אמריקאית, פמיניסטית ופעילה חברתית,
זוכת פרס פוליצר על הרומן "הצבע ארגמן", 1944-


תארו בנפשכם סיפור על בעל, שאשתו עומדת לעזוב אותו והוא מנסה לשנות את דעתה ולשכנעה להישאר איתו. הוא נמצא במלכוד: אם היה משלים עם הפרידה, יכול היה להתחיל בהליך משפטי שיגן עליו במאבק העתידי על חלוקת הרכוש, אבל כל עוד הוא נאבק על הקשר, הוא לא יכול לעשות צעד כזה שיפגע באמון של אשתו. תוך כדי מאמצי הגישור ביניהם, שוכרת אשתו עורכי דין שייצגו אותה ומתחילה לשפר את עמדתה לקראת מאבקי הרכוש. עורכי הדין שלה מעקלים את חשבונות הבנק שלו, חוסמים את כרטיסי האשראי, מגבילים את הגישה שלו אל ילדיהם ולמרות כל זאת, מסרב הבעל לנקוט בהליכים משפטיים משלו, מתוך אמונה שכדאי לו לקחת סיכון כלכלי ורגשי למען הסיכוי שאשתו תחזור אליו. 

"מה קורה בהמשך?" אתם בודאי שואלים. לא קורה שום דבר. כאן מסתיים הסיפור. מדוע זה משנה מה קורה הלאה? אם הסיפור כתוב היטב, הוא בודאי גרם לקורא לחוות מתח, עניין ורגש ולחלום חלום בדיוני. האם, לאחר כל ההישגים הללו, יש צורך להמשיך לספר את הסיפור?

למעשה, יש צורך. סיפור שמסתיים תוך כדי המאבק על הקשר, מותיר את הקורא בתחושה שהוא קטוע, בעוד שסיפור שמסתיים – בין אם בהצלת הקשר או להפך, בפרידה סופית – מותיר את הקורא בתחושה שהוא שלם. כבר לפני אלפיים ושלוש מאות שנה קבע אריסטו ב'פואטיקה' כלל, שלכאורה נשמע מובן מאליו, ולמעשה הוא אחד הכללים היסודיים של הכתיבה: יצירה דרמטית חייבת שיהיו לה התחלה, אמצע וסוף: התחלה, שממנה נובעים המאורעות שאחריה; סוף, שנובע מתוך המאורעות שלפניו; ואמצע, שמפרט את התגלגלות המאורעות שהובילו מההתחלה לסוף. האמירה הזו פשטנית לכאורה, אך טומנת בחובה תובנות משמעותיות לגבי טיבו הרוחני של האדם: הצורך שלו בסיום ובסגירה, כמו גם הצורך שלו למצוא תבניות וחוקיות בעולם: סיבה ותוצאה, שרירותיות, שכר ועונש, מקריות אירונית או כל תבנית אחרת התואמת את מערכת האמונות שלו ואת החוקיות שהוא מוצא בעולם.

הסיפור מהווה עבורנו חוויה מעצבת ומקור השראה, שכן הוא מציג תבנית וחוקיות במקומות בהם החיים נראים לנו כתוהו ובהו. הוא מספק תובנות במקומות בהם החיים מציעים לנו רק בלבול. הוא נותן מענה לאחד הצרכים העמוקים ביותר שלנו: להבין את חיינו ואת המציאות בה אנו פועלים, לא רק למען תחושת הביטחון שהדבר מעניק, אלא גם כדי לתת משמעות לחיים ולסייע לנו להחליט כיצד לנהוג במצבים שונים בחיינו. הסיבה שקורא יאהב או לא יאהב סיפור, תלויה, בין השאר, בתפיסת העולם ובמערכת הערכים שעומדים בבסיס הסיפור. לפעמים, מחזק ספר את מערכת האמונות שאנחנו ממילא מחזיקים בה וזה גורם לנו ליהנות ממנו. לעתים נדירות יותר, מצליח ספר לשפוך אור חדש על דעותינו ואמונותינו, להרחיב כיוון מחשבתי שקודם לכן הבנו רק באופן חלקי או אפילו להכיר לנו תפיסת עולם חדשה. כאשר אנחנו קוראים ספר כזה, אנחנו חווים פליאה וסיפוק. על ספרים כאלה אנחנו עשויים לומר שהם 'שינו את חיינו'. בהמשך ננסה להכיר כלים שמאפשרים לנו להטמיע בסיפור חוקיות וערכים באופן שגורם לקורא לחוות סיפוק וסגירה.


אבל קודם לכן, ביכולתנו לעמוד על סיבה נוספת, רביעית ואחרונה, מדוע הקורא קורא:



3. תבנית וחוקיות





עריכה לשונית בידי נ. ב. נשים בדפוס
Comments