2. חלום בדיוני

"היעד העליון באמנות איננו לגרום לקורא לצחוק, ולא לדמוע, 
אלא [...] לגרום לקורא לחלום." 

סופר צרפתי, מחבר הרומן 'מאדאם בוברי', 1821-1880


דבר מפתיע קורה לנו כאשר אנחנו קוראים: אנחנו מפסיקים לראות את המילים המודפסות ומתחילים לראות בעיני רוחנו את מאורעות הסיפור: רכבת הוגוורת'-אקספרס מסיעה את הארי פוטר אל בית הספר לקוסמים; חנה גונן מועדת על מדרגות טרה סנטה וכך פוגשת את בעלה לעתיד, מיכאל, שנחפז להושיט לה יד; אסף נגרר בעל כורחו אחרי הרצועה של הכלבה דינקה, שדוהרת ברחובות ירושלים.

החוויה הזו נקראת 'חלום בדיוני' (fictive dream), שכן היא דומה במקצת לחלום. כאשר אנחנו חולמים, אנחנו רואים תמונות על מסך הנפש שלנו ומאמינים במידת מה שאנחנו נמצאים במציאות החלום. בדומה, משוגר הקורא במידת מה אל מציאות הסיפור שהוא קורא. כאשר הוא חולם את החלום הבדיוני, הוא יכול לחוש אכפתיות כלפי דמויות שלא היו ולא נבראו וכלפי מאורעות שנבדו מן הדמיון, להתכווץ מפחד כאשר גיבור הסיפור ניצב בפני קושי ולנשום לרווחה כאשר התגבר עליו. החלום הבדיוני הוא גם זה שגורם לקורא לחוש רגע של בלבול וחוסר התמצאות כאשר הוא מרים את מבטו מהקריאה, כאילו התעורר משינה קלה.

ג'ון גרדנר, סופר, פרופסור לספרות ומורה לכתיבה יוצרת, מרחיב על התופעה בספרו 'עולם הבדיון'. "החלום הבדיוני הוא האופן בו משיגה הספרות את מטרתה", הוא כותב. "אחת הטעויות העיקריות שסופר עלול לבצע, היא לאפשר לדעתו של הקורא להיות מוסחת, ולו לרגע, מהחלום הבדיוני". גוסטב פלובר מרחיק לכת יותר ורואה בחלום הבדיוני לא רק אמצעי, אלא את מטרתה של הספרות.

כאשר הקורא חולם את החלום הבדיוני, כאשר הוא משגר את עצמו אל תוך מציאות הסיפור וחווה את הסיפור מתוכה, מתעצמת חווית הקריאה שלו וכך גם תגובותיו הרגשיות לסיפור. חוויית המציאות הבדיונית החלופית הזאת היא אחת המטרות של הקורא בקריאה והסיפור צריך להיות כתוב באופן שמשגר את הקורא אל תוכה. בהמשך, נכיר כלים שמסייעים לקורא לחלום חלום בדיוני חי, מוחשי ורציף.

אבל בינתיים, ביכולתנו לעמוד על סיבות נוספות מדוע הקורא קורא:





עריכה לשונית בידי נ. ב. נשים בדפוס

Comments