עקבו אחרינו בפייסבוק

מה באתר

שירותים וסדנאות

סדנה - תורת הכתיבה

ליווי ועריכה ספרותית

סדנה: כתיבה גאה

האם ניתן לכתוב גם בלי ללמוד?


"בעבר, אנשים מלומדים כתבו ספרים, והציבור קרא בהם.
כיום, הציבור כותב ספרים, ואף אחד אינו קורא בהם."

סופר, מחזאי, משורר ועיתונאי אירי, 1854-1900


דמיינו את תרגיל הכתיבה הבא: מנחה כתיבה מבקש מתלמידיו שיכתבו מתכון לטיגון חביתה. לאחר שכולם משלימים את כתיבת המתכון, משווים התלמידים תוצאות. מסתבר, שכל המתכונים כתובים בסגנון דומה: הם נפתחים ברשימת מצרכים (ביצה, שמן, מלח) שמעליה מתנוססת כותרת (למשל: 'מצרכים'). אחריה, מפורטת רשימת הנחיות תמציתיות ומדויקות בלשון ציווי או בזמן הווה (למשל: מחממים את השמן במחבת, טורפים את הביצה בעזרת מזלג...), שגם מעליה מתנוססת כותרת (למשל: 'הוראות הכנה'). 

מה גרם לכך שמרבית המתכונים נכתבו בצורה דומה? הלוא אף אחד מהנוכחים בכיתה לא למד מעולם באופן רשמי איך לכתוב מתכון? התשובה איננה נעוצה בלימוד, אלא בקריאה. כמעט כל אחד קרא בעבר בספר בישול או שמע מתכון מפי חבר או בטלוויזיה. מתכונים אלה היו כתובים לפי מערכת עקרונות מסוימת. באופן אוטומטי ובלתי מודע, אנו מפנימים את מערכת העקרונות הזאת ומחקים אותה כאשר אנחנו נדרשים לכתוב מתכון.

בדומה, כולנו קראנו בעבר ספרות ובכולנו קיימת באופן אוטומטי, גם ללא לימוד, היכולת לכתוב סיפור. באופן ספונטני, אנחנו כותבים מתוך תמהיל של טכניקות ועקרונות כתיבה שמיעוטם מקורי ומרביתם מבוססים על הפנמה וחיקוי של ספרים שקראנו בעבר. כמובן שלא כל הספרים שקראנו כתובים לפי אותם כללים וכמובן שלא זיהינו והפנמנו את כל הכללים האפשריים. עם זאת, רובנו יצליח לכתוב סיפור באופן סביר גם בלי שום לימוד. בלי שנוכל לשלוט בכך, נוצרים אצלנו אינסטינקטים של כתיבה. לא מדובר בחקיינות פסולה, אלא להפך – זהו מנגנון מועיל ורצוי, שאפשר, כדאי ולמעשה – אין ברירה, אלא להיעזר בו.


המידה שבה נצליח להפנים באופן אוטומטי טכניקות כתיבה מתוך חומרים שקראנו ואולי אפילו לפתח מקוריות משלנו, תלויה, בין השאר, בכישרון הכתיבה שלנו, אבל כאשר אנחנו מסתמכים רק על מנגנון למידה אינטואיטיבי ובלתי-מודע, הלמידה שלנו מוגבלת וסובלת מכמה חסרונות. 

מנגנון למידה אינטואיטיבי מנציח טעויות כתיבה שהתקבעו בנו באופן לא מודע: הרגלים שהתפתחו באופן בלתי-מודע ומגבילים את הכתיבה שלנו. בנוסף, מנגנון הלמידה האינטואיטיבי מעמיד לרשותנו רק את העקרונות שהבחנו בהם בקריאה, במודע או שלא במודע, אבל מה לגבי כל אלה שלא שמנו אליהם לב ושלא הפנמנו? האם כולנו יודעים גם בלי ללמוד מהו מִשלב? מהו מצלול? מהן ההשפעות הרטוריות של חזרה על מילים בתוך משפט? מהן השלכות הבחירה באיזה רגע בעלילה להתחיל את הסיפור? איך מאפיינים דמות שטוחה לעומת דמות עגולה? 

לכן, כדי למצות את הכישרון, כדי ליצור ספרות טובה באמת, לא די בלמידה אינטואיטיבית מתוך קריאה, אנחנו צריכים ללמוד גם באופן מודע. ולשם כך עלינו לברר לעצמנו לאן אנחנו מכוונים כאשר אנחנו לומדים לכתוב,
כלומר, מהו היעד של תהליך הלימוד



עריכה לשונית בידי נ. ב. נשים בדפוס

Comments